על תפוחים ומניות

אני ממשיך לעדכן בתגליותיי בעולם הפיננסי, והיום - על הקשר שבין קנית מניות בשוק ההון וקניית תפוחים בשוק מחנה יהודה. כאשר אנו ניגשים לקניית מנייה, יש שני רכיבים עיקריים שצריכים לקבוע את מידת ההתעניינות שלנו בה: מחיר, וערך. באופן מפתיע, רוב האנשים שקונים מניה בודקים רק נתונים הקשורים למחיר שלה ולכן עלולים להפסיד כסף רב. אני אמחיש את התופעה בעזרת דוגמא משוק הירקות. יוסי הולך לשוק במטרה לקנות 10 ק"ג תפוחים. בשוק יש 100 דוכנים שונים שמוכרים תפוחים, וזה לאו דווקא עוזר ליוסי, שרוצה לחזור הביתה ולדווח לאשתו שעשה רכישה מוצלחת. יוסי יכול לנקוט במספר אסטרטגיות כדי למקסם את ההשקעה שלו בתפוחים. 

הדרך הראשונה, ואולי הפשוטה ביותר, תהיה לבחון את כל הדוכנים ולקנות את התפוחים בדוכן עם המחיר הזול ביותר בכל השוק. שיטה זו דומה לקניית מניות על פי נתוני המחיר שלהן. נניח שהדוכן עם התפוחים הזולים ביותר מכר אותם במחיר של שקל אחד לקילו, בעוד שהממוצע בדוכנים האחרים היה 8 שקלים לקילו. בשיטה זו אין ספק שיוסי יוציא את הסכום הנמוך ביותר של כסף, ואולי ירגיש לרגע שעשה את עסקת חייו, אך האם עשה באמת עסקה מוצלחת? זה כלל וכלל לא בטוח. יוסי עלול למצוא את עצמו עם תפוחים ישנים ולא טעימים, או חבולים ולא מחשקים, או בעלי איזשהו מום שלא יאפשר ליוסי ואשתו להנות מהם כלל. ובמקרה הזה יוסי בזבז 10 שקלים על תפוחים חסרי תועלת. לכן ברור לנו שהשיטה של קניית תפוחים רק על פי מחירם אינה הגיונית בשוק, וכך גם בשוק המניות. יוסי חייב להשתמש בידע שעומד לרשותו כדי להפיק את המירב מהקנייה שהוא הולך לבצע. 

כל אחד רוצה לקנות תפוחים שהם גם יפים וגם זולים ולכן יהיה נדיר למצוא תפוחים כאלה בשוק. אבל, נניח שיוסי גידל פעם תפוחים, ויודע שלמעשה הקווים האפורים שיש לפעמים על תפוחים מעידים על צריבת שמש שלמעשה מבטיחה שהתפוח יהיה מתוק וטעים יותר, למרות שרוב האנשים לא יודעים זאת ומעדיפים לקנות תפוחים שאינם צרובים, אז ליוסי יש יתרון ידע על פני שאר האנשים והוא יוכל למצוא תפוחים צרובים שערכם עבורו גבוה אבל הם נמכרים במכיר נמוך יותר כי רוב האנשים ממעיטים בערכם. כך קורה גם בשוק המניות. המחיר של מניה לא משקף את הערך האמיתי שלה, אלא את הערך שבו קהל הקונים בשוק מעריך אותה. זו הסיבה שהמחיר בשוק המניות יכול להיות כל כך תנודתי – ברגע שמשהו מקטין את הערך של המניה מעט, למשל איזשהו תהליך מדיני לא קשור, אנשים מיד דואגים שמא המניה שלהם שווה פחות ומוכרים אותה. ברגע שאנשים מוכרים את המניה, נוצר היצע גבוה יותר שמקטין את מחירה בשוק. ברגע שמחירה קטן, אנשים נוספים עלולים להיבהל – הם חושבים שאם המחיר קטן זה סימן שערך המניה שברשותם קטן, שזו עלולה להיות טעות, ומוכרים גם הם וכך מביאים לנפילה גדולה הרבה יותר בערך המניה ממה שצפוי היה להיות בעקבות השינוי האמיתי במשק. כנ"ל לגבי ידיעה "טובה" על מניה כלשהי. אם אנליסט בכיר ממליץ על מניה וגורם לנהירה המונית לקנייתה, הערך שלה עולה, מחירה עולה, והיא נעשית פחות נחשקת.

ידע נוסף שעשוי לסייע ליוסי בבחירת תפוחים חכמה יהיה השימוש שהוא מעוניין לעשות בתפוחים הללו. אם למשל יוסי ואשתו רוצים להכין ריבת תפוחים, זה לא משנה להם אם התפוחים חבולים ואפילו ישנים מעט. אולי זה אפילו עדיף. במקרה כזה, יוסי בעמדה של יתרון כי הוא מעוניין במשהו שרוב האנשים לא מעוניינים לקנות, ועל כן סביר שימצא אותו במחיר מאוד מוזל. כך גם במניות - אם ידוע לך שמשהו הינו בעל ערך מסיבה שידועה רק למעט אנשים, אתה נמצא בעמדת יתרון, ויכול לקנות מניה במחיר מאוד נמוך וערך גבוה. לדוגמא חברת הזנק שהוציאה מוצר מוצלח ועומדת להיקנות על ידי חברה גדולה. זו האמנות הגבוהה של שוק ההון, שדומה מאוד לאמנות הקנייה בשוק.

בשורה התחתונה: 

קניית מניה לא יכולה להיות רק משיקולים של מחיר – לדוגמא לקנות מניה רק בגלל שמחירה ירד מאוד, או עלה מאוד, בתקופה האחרונה. זכרו את לקח התפוחים הרקובים – זה לא עוזר לי שקניתי 10 קילו תפוחים ב 10 שקלים אם אחר כך אני אצטרך לזרוק את כל התפוחים לקומפוסט! קניית מניות מוצלחת תלויה בידע שאחנו מצליחים להשיג על החברה שאת מניותיה אנו קונים. אין טעם לקנות מניות, או תפוחים, אם איננו יודעים להבחין בין מוצר טוב למוצר מקולקל. לכן אף פעם לא כדאי לקנות מניות של חברה שאתם לא מבינים במה היא עוסקת וכיצד היא מרוויחה את כספה.

השכלה פיננסית, אבא עשיר, ומשבר הסאב פריים

לא מזמן גיליתי שאחרי כמה שנים של חיי רווקות פוריטניים הצלחתי לאגור סכום מספיק משמעותי כדי שאצטרך לעשות איתו משהו. גיליתי גם שאחרי 10 שנות לימודים אקדמאיים, אני אמנם יודע לפתור משוואות דיפרנציאליות חלקיות בכל שיטה שרק תגידו, אבל אין לי מושג מה עושים עם 150,000 שקל בעובר ושב. החלטתי לחקור את העניין, והתחלתי מוצא את עצמי קורא בלוגים, נכנס לאתרים מפוקפקים שמנסים לשכנע אותי להשקיע בקרקע חקלאית ומסתובב עם ספריו של בנג'מין גראהם.

היום, אחרי שצלחתי חמישה רבי מכר בנושא השקעות, בורסה ושוק ההון, אני מבין דבר אחד חשוב: הספרים האלה הפכו לרבי מכר לא בגלל שהם נותנים לך שיטה כלכלית יעילה, אלא בגלל שהם מוכרים לך חלומות. הספרים הללו משופעים באמרות כגון "עקוב אחר השיטה שלנו ותתעשר תוך 8 שנים!”, או "כל אחד יכול להשיג עצמאות כלכלית, צריך רק להתחיל להשקיע", או שאר חלומות לא הגיוניים שתופסים אותנו כמו שקרס תופס דג וגורמים לנו להיכנס למשחק ההון בלי ידע אמיתי על מה בעצם אנחנו עושים ומה קורה מסביבנו. 

שלא תבינו לא נכון, בחרתי את הספרים בקפידה, וכולם העבירו גם איזשהו ידע ממשי, אבל הדבר העיקרי היה החלום שהם מטפחים בקורא. ראוי לציין שספר אחד היה מספיק צנוע וזהיר לטעמי, והוא ספר משנות החמישים בשם "המשקיע הנבון", מאת בנג'מין גראהם. כמובן שהוא גם הספר הכי פוחת מושך ומנצנץ, ואינו מטפח אשליות של התעשרות מהירה.

אבל עכשיו אני רוצה לעסוק דווקא באחד הספרים האחרים, שנקרא "מי הזיז את הכסף שלי" מאת רוברט קיוסאקי. זהו רב-מכר נוסף מבית ההוצאה של "אבא עשיר, אבא עני". אם אינכם מכירים את הסדרה, אוכל לומר שאחד הדברים שמאפיינים אותה הוא שכל ספר בה ניתן לתמצת לעמוד אחד בלבד של עצות חשובות, ו 299 עמודים נוספים של טיפוח חלומות ואשליות. מהשכלתי הפיננסית הקצרה, אני יכול לנחש שהספר הזה, שנכתב בשנת 2004 היה בעל תפקיד כלשהו ביצירתו של המשבר הכלכלי הגדול של 2008. איך? מייד אסביר. 

קודם כל הנה תמצית הספר במספר שורות. הספר "מי הזיז את הכסף שלי" עוסק בסוגיית העצמאות הכלכלית. הוא מתאר בפירוט את השיטה של "אבא עשיר, אבא עני" ליצירת חיים עצמאיים כלכלית בעזרת השקעות ומינוף כספי.

וזו השיטה:

1. השיגו סכום כסף התחלתי. נניח 10,000 דולר.
2. השיגו מימון מהבנק של 80%-90% והשקיעו בנדל"ן. בשנת 2004 בנקים לא היססו לתת מימון להשקעות נדל"ן מכיוון שזה נחשב נכס בטוח יחסית וערך הנכס עצמו שימש ערובה להחזרת ההלוואה. בהמשך נראה מדוע תפיסה זו גרמה למשבר הכלכלי.
3. את הריבית על ההלוואה שלמו על ידי דמי השכירות. כאשר ערך הנכס עולה, הוציאו בהדרגה את כספכם והגדילו את החלק של הבנק. זה אפשרי כי הערך עולה ואחוז המימון היחסי נשאר זהה, רק שכעת החלק שלכם בהשקעה הוא ספקולטיבי, היינו לא מגולם במציאות אלא רק במחיר הדירה המוערך בשוק.
4. כאשר השקעתכם הראשונית חזרה לידיכם, חיזרו לשלב 2 עם נכס חדש.

כך, לפי הספר, הכסף שלכם לא "יחנה" ותמיד יעבוד בשבילכם עם המינוף המקסימלי מהבנק. למעשה, הספר מעולם לא הגדיר מצב שבו מפסיקים את תהליך רכישת הדירות, כך שלאחר מספר שנים אתם עשויים למצוא את עצמכם כבעלים של מספר לא מבוטל של דירות שמשלמות את הריבית על ההלוואה של עצמן מכספי הדיירים שלכם.  

בנוסף, הספר מציין מספר נקודות חשובות הקשורות בניתוב נכון של כספי המס על רווחי הנדל"ן להוצאות עסקיות. הספר ממליץ ליצור ישות משפטית חסרת אחריות כגון חברה בע"מ על מנת לעשות את התהליך הזה, מכיוון שבעלי עסק תמיד נהנים מהטבות מס ביחס למשקיעים פרטיים.

עד כאן החלום, על פי "מי הזיז את הכסף שלי". ומה קרה במציאות?

אני מביא כאן קטע מוויקיפדיה, מהערך "המשבר הכלכלי העולמי (2008)”:

המשבר הכלכלי העולמי של שנת 2008 החל לאחר שהתרחבה בארצות הברית תופעת אי פרעונן של אג"ח מגובות משכנתאות אשר זכו לשם משבר הסאב פריים. אג"ח מגובות משכנתאות הן איגרות חוב שהונפקו על ידי הבנקים בהמלצת הממשל האמריקאי אשר התכוון בדרך זו לספק מימון לצורך עידוד רכישת דירות בקרב המעמד החלש בארצות הברית כדי לשייכו למעמד הבינוני. הממשל האמריקאי אפשר לבנקים המסחריים להנפיק אג"ח כנגד הלוואות המשכנתא שניתנו ללקוחותיהם. הנפקת אג"ח כנגד הלוואת משכנתא העבירה למעשה את הסיכון הכרוך באי פרעון ההלוואה מהבנק - אל מחזיק האג"ח. בדרך זו לבנק לא היה כל אינטרס לבדוק את יכולת ההחזר של הקונה-הלווה כפי שהיה נהוג עד כה, והסיכון לאי ההחזר הוטל במלואו על בעל האג"ח (המגובה אך ורק במשכנתא שקיבל).

זאת אומרת, שההתנהלות העסקית שעודד קיוסאקי בספרו הייתה מותאמת למדיניות הקלוקלת של ממשל ארה"ב ליצירת אג"ח מגובות משכנתאות. אגב, עד לפני שלושה חודשים בכלל לא ידעתי מה זה אג"ח. ולמה שאדע? כמו רוב האנשים, לא קיבלתי בבית הספר שום קורס הכשרה פיננסית, ובאוניברסיטה חוייבתי אמנם בקורסים מתקדמים באלגברה ואפילו בספורט אבל מעולם אף אחד לא הזכיר את המילה כלכלה וניהול חיים פיננסי. וכאן ראוי לציין את אחת העצות המוצלחות ביותר בספר של קיוסאקי – השג לעצמך חינוך פיננסי בסיסי. ידע זה הוא דבר חשוב בעולמנו.

אז אג"ח הן קיצור לאגרות חוב, שהן הלוואות בתנאים קבועים שלוקח גוף גדול כמו בנק או ממשלה מהציבור. ככל שהגוף הלוקח את ההלוואה יותר גדול ויציב, כך גדלים הסיכויים שיחזיר אותה בתנאים מועדפים, וכך גדל הסיכוי לרווח מאגרת החוב שקנינו בתור אנשים פרטיים. לכן קרנות פנסיה מעדיפות להשקיע את כספי המבוטחים שלהן באיגרות חוב, ולא, נאמר, במניות רגילות בבורסה שנתונות לשינויים לא צפויים.

ונחזור למשבר הכלכלי - מרגע שהממשלה העבירה את האחריות להלוואה מהבנקים אל אגרות החוב שלה, לבנקים יותר לא היה אכפת מה ומי עומדים מאחורי ההלוואה שלהם. הם נתנו הלוואות מכספי הציבור שברשותם, הרוויחו ריבית והסיכון על אי החזרת ההלוואה היה על כספי הציבור בדמות אגרות החוב. עסק כל כך טוב לבנקים מביא להצפה של הלוואות בתנאים חסרי תקדים, בדיוק אלה שעוסק בהן הספר של קיוסאקי. העניין הוא שאם מספר עצום של אנשים מלווים כסף בתנאים מועדפים וקונים דירות בקצב מסחרר, ערך הנדל"ן עולה בצורה שאינה מתאימה ליכולת הריאלית של אנשים לשכור דירה, הקשורה ליוקר המחייה, גובה המשכורות וכו'. בקיצור, נוצרת "בועת נדל"ן".

אם מצד אחד ערך הדירה עולה, ומצד שני אין אנשים שמסוגלים לשכור אותה בערך הגבוה הזה, אנחנו מקבלים המון אנשים שברשותם דירה יקרה עם הלוואה עצומה וחוסר יכולת לשלם את הריבית על ההלוואה כי אין להם דיירים שירצו לשכור במחיר הגבוה שהם מבקשים (ובצדק - הדירה הייתה יקרה!). כאשר הלווה לא מצליח לשלם את הריבית, המלווה, שהוא הבנק, משתמש בערובת הביטחון שלו – ערך הדירה – להחזיר לעצמו את ההלוואה. אבל אם כל הבנקים מוכרים את הדירות של הלווים שלהם בבת אחת, לא יימצאו מספיק קונים, ותהיה צניחה גדולה של המחירים. הבנקים מפסידים ופושטים רגל, אבל רגע! מי בעצם לקח את הסיכון? מאיפה הגיע הכסף במקור? מאגרות החוב מגובות המשכנתאות! זאת אומרת שכשהעסק קורס אגרות החוב לא יכולות להיות מוחזרות במלואן והכסף של מי שהשקיע באגרות החוב הללו הולך לאיבוד. ומי השקיע בהן? הציבור! דרך קרנות הפנסיה בכל רחבי העולם שקנו אגרות חוב אמריקאיות שאמורות היו להיות השקעות בטוחות. וכך משבר הסאב פריים הביא לאבדן של כספי הפנסיה של אנשים רבים בעולם.

ואני שואל את עצמי, אחרי כל זה, מה התפקיד שמילאו קיוסאקי וספריו ביצירת המשבר הזה? הספר שלו עודד נהירה ההמונית שהניעה אלפי אנשים חסרי יציבות כלכלית לרכישת עוד ועוד דירות ולקיחת הלוואות גדולות. לא הצלחתי למצוא באתר של קיוסאקי איזכור משמעותי של המשבר ב 2008, ובגוגל היו בלוגים בודדים שדנו בקשר בין ספריו למשבר. 

לגבי סכום הכסף שלי - הוא עדיין בעובר ושב... אני מרגיש שעוד לא הגעתי לרמת ידע מספיקה כדי להשקיע, ואולי לעולם לא אגיע. בכל אופן, כיום בישראל נראה לי שהתנאים לא מאפשרים לקחת הלוואות עצומות כפי שנלקחו בארה"ב, והבנקים מעורבים הרבה יותר בבחירת הלווים ובדיקת היכולת להחזרת ההלוואה. לכן, גם שיטותיו של קיוסאקי לא לגמרי מתאימות לאקלים המקומי, וגם המשברים שעשויים לנבוע מהן פחות קרובים להתרחש.